<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן פ"ג</h1>
<h2>דף ג.</h2>
שאלת קבר שנמצא בשכונת ישראל בסמוך לביתו של יהודי אצל מפתן הבית מבחוץ ולא נודע אם ישראל אם גוי, אם נדון לספקו טהור מפני שהוא רשות הרבים ורוב אנשי העיר גוים שלא נשארו בה מישראל כי אם שנים שלושה, וסמוך לאותו בית נמצאו פגרים מתים נודע באמת כי לא מבני ישראל המה, או נאמר הבית מוכיח עליו שכבר הוחזק בו ישראל שידענו שהיה שם זקן אחד חולה. תשובה כל כי האי גונא לעולם ספקו טהור ואפילו ברשות היחיד, שלא אמרו רשות היחיד ורשות הרבים אלא בדאיתחזק איסורא כגון תשע צפרדעים ושרץ אחד ביניהם ונגע באחד מהם ואינו יודע באיזה מהם נגע [כתובות ט"ו ע"א], אי נמי בדאיכא רגלים לדבר כסוטה שהרי קנא לה ונסתרה כדאיתא בריש פרק קמא דנדה [ג' ע"א], ואי נמי אע"ג דלא איתחזק והוא דליכא למימר דפריש מרובא, אבל כאן אין הדבר תלוי אלא ברוב דכל דפריש מרובא פריש ורובא דאוריתא בין לקולא בין לחומרא, ואף על גב דקרוב לביתו של ישראל אין בכך כלום דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואפילו בקורבא דמוכח וכדאיתא בפרק לא יחפור [ב"ב כ"ג ע"ב], ובין באיסורין בין בטהרות, דאמרינן התם בפרק לא יחפור [שם כ"ד ע"א] תני רבי חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבים עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה ואמר רבא שמע מינה מדר' חייא תלת שמע מינה רוב וקרוב הלך אחר הרוב ושמע מינה רובא דאוריתא ושמע מינה איתא לדרבי (חייא) [זירא] דאמר אע"פ שדלתות מדינה נעולות דהא אשה כדלתות מדינה נעולות דמיא ואפילו הכי קא אזלינן בתר רובא, ותנינא [נדה י"ז ע"ב] דם הנמצא בפרוזדור ספקו טמא שחזקתו מן המקור, ואע"ג דאיכא עליה דמקרבא. וא"ת והלא אנשי העיר כקבועין חשבינן להו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, וכדאמרינן בקדושין פרק עשרה יוחסין [ע"ג ע"א] ובכתובות פרק ראשון [ט"ו ע"א] אי דאזלא איהי לגביהו כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא דאזלי אינהו לגבה וכל דפריש מרובא פריש. לא היא דהתם בדאזלא איהי לגביהו ונבעלה לאחד מהם נמצא שהיא קבלה מן הקבוע והויא לה כתשע חנויות ולקח מאחד מהם, אבל כאן שאנו דנין על המת הזה שהפרישוהו והביאוהו כאן וקברוהו בודאי בא מן הרוב חשבינן ליה.
<h2>דף יז:</h2>
שאלת קבר שנמצא בשכונת ישראל בסמוך לביתו של יהודי אצל מפתן הבית מבחוץ ולא נודע אם ישראל אם גוי, אם נדון לספקו טהור מפני שהוא רשות הרבים ורוב אנשי העיר גוים שלא נשארו בה מישראל כי אם שנים שלושה, וסמוך לאותו בית נמצאו פגרים מתים נודע באמת כי לא מבני ישראל המה, או נאמר הבית מוכיח עליו שכבר הוחזק בו ישראל שידענו שהיה שם זקן אחד חולה. תשובה כל כי האי גונא לעולם ספקו טהור ואפילו ברשות היחיד, שלא אמרו רשות היחיד ורשות הרבים אלא בדאיתחזק איסורא כגון תשע צפרדעים ושרץ אחד ביניהם ונגע באחד מהם ואינו יודע באיזה מהם נגע [כתובות ט"ו ע"א], אי נמי בדאיכא רגלים לדבר כסוטה שהרי קנא לה ונסתרה כדאיתא בריש פרק קמא דנדה [ג' ע"א], ואי נמי אע"ג דלא איתחזק והוא דליכא למימר דפריש מרובא, אבל כאן אין הדבר תלוי אלא ברוב דכל דפריש מרובא פריש ורובא דאוריתא בין לקולא בין לחומרא, ואף על גב דקרוב לביתו של ישראל אין בכך כלום דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואפילו בקורבא דמוכח וכדאיתא בפרק לא יחפור [ב"ב כ"ג ע"ב], ובין באיסורין בין בטהרות, דאמרינן התם בפרק לא יחפור [שם כ"ד ע"א] תני רבי חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבים עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה ואמר רבא שמע מינה מדר' חייא תלת שמע מינה רוב וקרוב הלך אחר הרוב ושמע מינה רובא דאוריתא ושמע מינה איתא לדרבי (חייא) [זירא] דאמר אע"פ שדלתות מדינה נעולות דהא אשה כדלתות מדינה נעולות דמיא ואפילו הכי קא אזלינן בתר רובא, ותנינא [נדה י"ז ע"ב] דם הנמצא בפרוזדור ספקו טמא שחזקתו מן המקור, ואע"ג דאיכא עליה דמקרבא. וא"ת והלא אנשי העיר כקבועין חשבינן להו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, וכדאמרינן בקדושין פרק עשרה יוחסין [ע"ג ע"א] ובכתובות פרק ראשון [ט"ו ע"א] אי דאזלא איהי לגביהו כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא דאזלי אינהו לגבה וכל דפריש מרובא פריש. לא היא דהתם בדאזלא איהי לגביהו ונבעלה לאחד מהם נמצא שהיא קבלה מן הקבוע והויא לה כתשע חנויות ולקח מאחד מהם, אבל כאן שאנו דנין על המת הזה שהפרישוהו והביאוהו כאן וקברוהו בודאי בא מן הרוב חשבינן ליה.
